כשהחדשות מייצרות מגפה: האם אנחנו בעיצומו של "גל פשיעה" במגזר החרדי?
בשבועות האחרונים, כל פתיחת אתר חדשות בישראל מרגישה כמו מסע אל תוך סיוט של כל הורה. זה התחיל באסון הנורא בירושלים, בו איבדו את חייהם שני תינוקות (ליה ציפורה גולובנציץ ואהרון כץ ז"ל) במעון ברוממה, והמשיך בשרשרת דיווחים על תינוק שהתמוטט בבני ברק, הזנחה במעונות בערים חרדיות נוספות, וכתבות תחקיר על ה"מערב הפרוע" של הפעוטונים הלא-מפוקחים.
התחושה הציבורית היא של מגפה. נדמה שפתאום, משום מקום, המגזר החרדי מוצף במקרי הזנחה רפואיים ובמעונות מסוכנים. אך האם המציאות באמת השתנתה בשבועיים האחרונים, או שמדובר בתופעה תקשורתית ידועה מראש?
1978: הלקח של פרופסור מארק פישמן
כדי להבין מה קורה לנו מול המסך, כדאי לחזור למאמר המכונן של הסוציולוג מארק פישמן מ-1978: "Crime Waves as Ideology" (גלי פשיעה כאידיאולוגיה).
פישמן חקר גל דיווחים בניו יורק על "מעשי שוד נגד קשישים". במשך שבועות התקשורת סערה, הציבור היה מבועת, והמשטרה הקימה יחידות מיוחדות. אך כשפישמן בדק את הנתונים הסטטיסטיים של המשטרה, הוא גילה נתון מדהים: מספר מקרי השוד נגד קשישים לא עלה בכלל. אז מה קרה שם? פישמן טבע את המושג "News Theme" (תמת חדשות). ברגע שקורה אירוע אחד מספיק דרמטי וטראגי (כמו האסון בירושלים), המערכת העיתונאית עוברת למצב של "ציד". עורכים וכתבים מתחילים לחפש כל פיסת מידע שמתאימה לסיפור הגדול.
המכניקה של ה"גל": איך זה עובד עכשיו?
לפי המודל של פישמן, מה שאנחנו רואים כעת בנושא המעונות החרדיים הוא תהליך מובנה של ייצור חדשות:
- האירוע המעורר: האסון ברוממה (חשד להרעלה/התייבשות וצפיפות נוראית) היה כל כך מזעזע, שהוא הפך את נושא "המעונות הלא-מפוקחים" לסיפור הכי חם במערכת.
- סלקציה קשובה: כתבים שמקבלים עשרות הודעות ביום על "תינוק שלא הרגיש טוב" או "פעוטון שנסגר", שבדרך כלל היו נדחקים לעמודים האחוריים, מבינים עכשיו שכל סיפור כזה הוא כותרת ראשית. הם "דגים" את המקרים האלו מהשטח ומציפים אותם.
- אשליית התדירות: עבורנו, הקוראים, הרצף הזה יוצר אשליה אופטית. כשאנחנו רואים שלוש כתבות בשבוע על הזנחה בבני ברק או בביתר עילית, המוח שלנו מסיק ש"המצב הדרדר". במציאות, ייתכן שמדובר במקרים שתמיד התרחשו (לצערנו), אך רק עכשיו הם מקבלים זכוכית מגדלת תקשורתית.
הקשר החרדי: למה זה הופך ל"אידיאולוגיה"?
פישמן קרא למאמר שלו "גלי פשיעה כאידיאולוגיה" כי הוא טען שהגלים האלו לא רק מדווחים על מציאות, אלא מחזקים דעות קדומות ומשרתים אינטרסים.
במקרה הנוכחי, הסיקור לא נשאר רק בגזרת הטרגדיה האנושית. הוא הפך מהר מאוד למאבק פוליטי-חברתי: מצד אחד, האשמות כלפי המערכת החרדית על היעדר פיקוח ו"פיראטיות", ומצד שני, טענות של פוליטיקאים חרדים שהקיצוץ בסבסוד המעונות (גזירת המעונות) הוא זה שדוחף את ההורים למסגרות מסוכנות.
הסכנה ב"גל חדשות" כזה היא שהוא עלול להוביל לפאניקה מוסרית. במקום לפתור את הבעיה המבנית והעמוקה של מצוקת המעונות, התקשורת והציבור מתמקדים ב"מפלצות" תורניות (המטפלות הספציפיות), ומחזקים סטיגמות על "הזנחה במגזר" במקום להסתכל על הנתונים היבשים של מערך הרווחה והתשתיות.
שורה תחתונה
המחקר של פישמן מלמד אותנו שחדשות הן לא מראה חלקה של המציאות, אלא תהליך אקטיבי של עריכה. התינוקות שנפגעו הם קורבנות אמיתיים של מציאות קשה, אבל ה"גל" התקשורתי שמצייר זאת כתופעה חדשה ופתאומית הוא תוצר של המכונה החדשותית.
בפעם הבאה שאתם רואים כותרת על "עוד מקרה", תשאלו את עצמכם: האם זה באמת קורה יותר, או שפשוט הפסקנו להסתכל הצידה?
